אני אוהבת לדבר, אוהבת להשפיע ואוהבת אנשים.
חוץ מכל זה, אני פריקית של פודקאסטים, אבל רק אלו שמעניינים אותי באמת ומלמדים אותי דברים חדשים ותובנות מפתיעות.
בלעתי כבר את כל הפודקאסטים הקיימים וחיכיתי לעוד. שיצאו כבר פודקאסטים חדשים, חרדיים, שמדברים ישירות אלי ומשמיעים לי את מה שאני מחפשת לשמוע.
הסתכלתי ימינה ושמאלה וגיליתי ביקוש עצום והיצע נמוך מדי. כל הזמן שאלו סביבי אם מישהו מכיר פודקאסטים שפתוחים בנטפרי, עם תוכן נקי, שמדברים לעניין ובשפה שלנו, וכמעט לא היה מענה.
אז החלטתי ליצור בעצמי, וזה הדליק אותי והסעיר אותי –
– אבל נתקעתי שם.
כי מה כבר יש לי לומר שאין לכל השאר.
כי למה שיקשיבו לי, ואני בעצמי בראשית הדרך המקצועית שלי.
כי נכון שיש לי הרבה מה לומר, אבל אין לי אומץ לומר את זה מול קהל של נשים שיודעות הרבה יותר ממני.
כי זה שאני פרסומאית לא הופך אותי אוטומטית למרצה לפרסום, ובשביל זה אני צריכה עוד קצת קילומטראז'.
אז נשארתי עם האש והחלום, ושם זה נעצר.

אבל מתישהוא היה את הרגע הזה, ונפל לי אסימון שכאן קוראים לו גימיק.
פתאום הבנתי שדווקא הבראשיתיות היחסית הזאת שאני נמצאת בה, היא היתרון הענק שלי.
שדווקא לבוא מתוך השטח ולהציף, זה מה שכל כך חיפשתי, בעצם.
לשאול שאלות, לחקור דילמות, להבין וללמוד כלים פרקטיים, מנשות מקצוע מובילות בכל התחומים שנושקים לעצמאות, ולהשמיע את זה הלאה לקהל עצום של נשים שנמצאות כמוני, איפשהוא באמצע הדרך החלקלקה הזאת, פוסעות פסיעות זהירות על הרצפה הרטובה ורוצות לדעת עוד.
ואז קמתי, ופשוט הקמתי.
"פורצת דרך"- כל מה שבוער תכל'ס לעצמאיות בראשית הדרך. מתארחות שם נשים ששווה לשמוע אותן, ורק בשביל שיחה איתן שווה לי ההשקעה הזו.
הוא עוד לא באוויר, אבל הוא לגמרי כאן כדי לצאת, ועוד תשמעו ממנו בעז"ה.
יאללה לפרוץ!